פסק-דין בתיק ע"פ 1049/12

השופט א' שהם:

רקע

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתפ"ח 3565-04-09 (כב' השופטים מ' פינקלשטיין; ל' ברודי ו-ר' אמיר), מיום 12.1.2012, בגדרו הושתו על המערער העונשים הבאים:

א.        מאסר בפועל למשך 12 חודשים;

ב.        מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, לבל יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין);

ג.        חיוב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 40,000 ש"ח.

2.        בכתב האישום המקורי יוחסו למערער שני אישומים, שבכל אחד מהם עבירה של מעשה מגונה בבת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.

           במסגרת הסדר טיעון, נמחק האישום השני והמערער הודה והורשע בעבירה שיוחסה לו בגדרו של האישום הראשון.

כתב האישום

3.        מהעובדות המתוארות בכתב האישום עולה כי המערער הוא סבה של הקטינה ר.ק., ילידת 16.5.99 (להלן: המתלוננת). בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היו הוריה של המתלוננת גרושים, כאשר היא נהגה להתארח בביתו של המערער בראשון לציון.

           ביום 13.7.08 בשעות הצהריים, כאשר המתלוננת ואחותה שהו בביתו של המערער, ובמהלך משחק מחבואים, אחז המערער בידה של המתלוננת, ולא נענה לבקשתה להרפות ממנה. בשלב זה, הכניס המערער את ידו מתחת לתחתוניה של המתלוננת והחל לגעת באיבר מינה ובעכוזה, תוך שהוא מחכך את ידו בהם, כאשר המתלוננת מבקשת ממנו כי יחדל ממעשיו.

           המערער שיחרר את המתלוננת מאחיזתו, רק כאשר זו הרימה את קולה.

גזר דינו של בית משפט קמא

4.        בית משפט קמא ציין, בפתח גזר דינו, כי בהתאם להסדר הטיעון, המאשימה מבקשת לגזור על המערער עונש של שתי שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר המערער עותר להימנע מלהטיל עליו מאסר מאחורי סורג ובריח.

           בית משפט קמא פירט, במסגרת גזר הדין, את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער שהוא כבן 64 שנים, אלמן ללא עבר פלילי, המטופל בשני בנים חולי סכיזופרניה. אחד מהבנים עבר אירוע מוחי קשה, ובעשר השנים האחרונות הוא שוהה בבית מרפא, כשהוא סובל משיתוק, ומגיע לבית המערער בסופי שבוע.

           הבן השני, שהוא כבן 41, אבי המתלוננת, והוא כאמור גרוש מאמה. המערער עצמו סובל מבעיות בריאותיות שונות, ובין היתר הוא חלה בסרטן הערמונית ונותח בשל כך.

5.        מדו"ח הערכת מסוכנות עלה כי רמת מסוכנותו המינית של המערער נמוכה, ומעריך המסוכנות לא התרשם כי קיימת אצל המערער סטייה מינית. לגישתו של עורך הדו"ח ביצע המערער את העבירה "על רקע אישיותי, נסיבתי וזמינות הקורבן". עוד נאמר בהערכת המסוכנות כי המערער הינו "עבריין מין שאינו בעל סטייה מינית ובאופן שיגרתי המשיכה המינית שלו מופנית כלפי נשים, אולם בעתות משבר, מתערער הדימוי העצמי שלו והיכולת שלו להתמודד עם תסכולים והוא מעתיק אז את תוקפנותו כלפי ילדות".

6.        מתסקירי שירות המבחן, שהוגשו לבית משפט קמא, עלה כי המערער מקבל אחריות על התנהגותו המינית הבעייתית, אך הוא מתקשה ליטול אחריות על הכוונה המינית שהיתה כרוכה בהתנהגותו. עם זאת, המליץ שירות המבחן שלא לגזור על המערער מאסר בפועל ולהסתפק בשל"צ, וזאת לנוכח גילו, עברו הנקי, מצבו הבריאותי, נסיבותיו האישיות המורכבות, היותו אדם בודד, ורצונו להשתלב בתהליך טיפולי לעברייני מין.

7.        בית משפט קמא התייחס בגזר דינו גם לתסקיר קורבן העבירה, ממנו עולה כי המתלוננת, שהיתה כבת תשע במועד ביצוע העבירה, נתונה במשבר אמון קשה בעולם המבוגרים, כאשר השלכות המעשה ניכרות בכל תחום מתחומי חייה.